ת"א 20953-04-21

תקציר

התובעת, בעלת בית, חוותה דליפת מים והגישה תביעה לחברת הביטוח שלה, הנתבעת, לפיצוי על הנזקים. חברת הביטוח הודתה באחריות אך חלקה על היקף הפיצוי, ובפרט על מידת ייבוש הריצוף שמתחתיו. התובעת טענה לייבוש כך שיתאים לרמת הלחות בפועל לפני הדליפה, ואילו הנתבעת טענה לייבוש כך שיעמוד בתקן שקבע מכון התקנים (ת"י 1555/3). בית המשפט מצדד בנתבעת, וקובע כי מטרת הביטוח היא להחזיר את המצב לקדמותו, והתקן מספק רמת לחות רגילה קבועה וודאית. עוד מציין בית המשפט כי קביעת רמת הלחות המדויקת לפני הדליפה היא כמעט בלתי אפשרית. באשר להיקף הנזק והפיצוי, בית המשפט בוחן את הטענות והראיות שהוצגו על ידי הצדדים. הוא קובע את האזורים שבהם יש להחליף את הריצוף ואת אלה שבהם ייבוש יספיק, בהתבסס על בדיקות הלחות שבוצעו. בית המשפט מחשב את עלות התיקונים הכוללת כ-186,565 ₪ בערכי הקמה, אותם התובעת אינה זכאית לקבל מאחר שלא ביצעה את התיקונים במסגרת הזמן של הפוליסה. במקום זאת, יקבל התובע שווי שיפוי בסך 156,715 ₪, שאינו כולל מע"מ, עלויות פיקוח או הוצאות דיור חלופיות. בית המשפט פוסק לתובע סכומים נוספים בגין תיקונים נקודתיים, לרבות תיקוני תקרת גבס וכרכוב (7,735 ש"ח), החלפת לוח חשמל (8,424 ש"ח), תיקוני אינסטלציה (4,680 ש"ח) ועבודות נגרות מסוימות (2,700 ש"ח). התובעת זכאית להחזרים גם בגין תשלומים ששולמו לקלדרון (2,340 ש"ח), אינפרטק (2,574 ש"ח) ומכון התקנים (1,404 ש"ח). עם זאת, בקשותיה להחזר שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין נדחות. בית המשפט אינו מוצא כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, ולכן לא נפסק אינטרס עונשי. בסיכומו של דבר, זכאית התובעת לפיצוי כולל בסך 175,448 ₪, בניכוי 113,383 ₪ שכבר שולמו על ידי הנתבעת, וכתוצאה מכך יתרת הסכום בסך 62,065 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. הנתבע יישא גם בהוצאות התביעה ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין.