ת"פ 34776-05-24

תקציר

## ניתוח משפטי של גזר הדין בת"פ 34776-05-24 מדינת ישראל נ' סוויסה (עציר) **הקדמה:** פסק הדין הנדון עוסק במקרה של נבו סוויסה, אשר הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. התיק העיקרי (ת"פ 34776-05-24) נוגע להחזקת קוקאין (16.81 גרם, מחולק ל-22 שקיות), MDMA וקטמין (33.34 גרם) בדירה, יחד עם משקל אלקטרוני ושקיות חלוקה. התיק המצורף (ת"פ 6966-08-22) נוגע להחזקת 2.2 גרם קוקאין שנמצאו על גופו. פסק הדין מנתח את חומרת העבירות, מדרג את גורמי הסיכון והסיכוי לשיקום, וקובע עונש כולל. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** 1. **עקרון ההלימה והערכים המוגנים:** בית המשפט מדגיש כי עבירות החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בדומה לסחר בסמים, פוגעות באופן חמור בשלום הציבור ובבריאותו. החזקת סמים בכמויות כאלה, ובאופן המצביע על כוונות הפצה, נתפסת כחוליה משמעותית בשרשרת הפצת הסם, ועל כן מקבילה בנסיבות מסוימות לעבירת סחר. בית המשפט מצביע על כך שהחזקת סמים אלו מהווה פגיעה בחוסן החברתי-ציבורי ובבריאות הפרט והציבור, ומדגיש את ההשפעות ההרסניות של סמים קשים כמו קוקאין, MDMA וקטמין. 2. **נסיבות מחמירות והוכחת כוונת הפצה:** * **סוג וכמות הסם:** בית המשפט מייחס משקל רב לעובדה שהנאשם החזיק שלושה סוגי סמים קשים ומסוכנים (קוקאין, MDMA, קטמין) בכמות כוללת של כ-50 גרם. בית המשפט מציין כי קטמין הוא סם מסוכן במיוחד, המכונה "סם אונס". * **אופן החזקה:** החלוקה של הקוקאין ל-22 מנות אישיות, יחד עם משקל אלקטרוני ושקיות חלוקה, מהווה נסיבה מחמירה המצביעה באופן מובהק על כוונת סחר והפצה. בית המשפט דוחה באופן נחרץ את טענת הנאשם כי הסמים נועדו לצריכה עצמית בלבד, ורואה בכך הסבר מופרך המנוגד להיגיון הבריא, במיוחד לאור דאגתו הנטענת לפרנסת משפחתו. * **עבר פלילי ודפוס התנהגות:** בית המשפט מקדיש תשומת לב רבה לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל שלוש הרשעות קודמות, ביניהן עבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית משנת 2021, בגינה עומד נגדו מאסר על תנאי. העובדה שהנאשם ביצע את העבירה שבתיק המצורף זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר בשנת 2021, והעובדה שאינו מפגין לקיחת אחריות מלאה על מעשיו (כפי שעולה מהסבריו לשירות המבחן), מצביעים על דפוס התנהגות חוזר ומעמיק בעולם הסמים. 3. **מדיניות ענישה נוהגת:** בית המשפט סוקר בהרחבה את הפסיקה הנוהגת בעבירות דומות, ובהן מקרים של החזקת קוקאין, קנאביס ו-MDMA בכמויות דומות. הוא מצביע על מגמה ברורה של הטלת עונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות, המשרתים את מטרות הגמול, ההרתעה, ואזהרה לציבור. בית המשפט קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה, במיוחד לאור הנסיבות המחמירות, נע בין 20 ל-56 חודשי מאסר בפועל. 4. **שיקולי שיקום ותסקיר שירות המבחן:** * **גורמי סיכון:** שירות המבחן מזהה גורמי סיכון משמעותיים לעבריינות חוזרת, הכוללים עבר פלילי בתחום הסמים והאלימות, חוסר יציבות תעסוקתית ולימודית, התחברות לחברה שולית, קושי בהפנמת משמעות מעשיו, תפיסה עצמית חיובית המתנגשת עם התנהלותו, והשלכת אחריות על גורמים חיצוניים. * **גורמי סיכוי:** מנגד, מציין השירות כי לנאשם מיומנויות תקשורת טובות, מערכת משפחתית תומכת, והוא מבטא רצון לשינוי. * **המלצת שירות המבחן:** בשל חומרת העבירה, קשיי הנאשם בהבנת חומרת מעשיו, והעדר נכונות להליך טיפולי משמעותי, שירות המבחן אינו יכול להמליץ על שיקום שיפחית את הסיכון להישנות העבירות. בית המשפט מקבל קביעה זו ומציין כי "בהעדר שיקולי שיקום" עונשו ייקבע בתוך המתחם שנקבע. 5. **גזירת הדין – איזון בין שיקולים:** * **עונש כולל:** בית המשפט גוזר על הנאשם עונש כולל של 30 חודשי מאסר בפועל, בתוספת הפעלת חלק ממאסר על תנאי, כך שירוצה בסך הכל 36 חודשי מאסר בפועל. הוא דוחה את עתירת המאשימה להגיע לאמצע המתחם, ומתחשב בחלקו התחתון של המתחם, תוך נטילת בחשבון את העונש בתיק המצורף. * **מאסר על תנאי:** בית המשפט מפעיל את המאסר על תנאי (12 חודשים) כך שמחציתו תרוצה בחופף ומחציתו במצטבר, כדי להדגיש את חומרת ההפרה של התנאי, אך גם להביא בחשבון את החיסכון בזמן שיפוטי בשל ההודאה. * **פסילת רישיון נהיגה:** בית המשפט דוחה את עתירת המאשימה לפסילה ארוכה, וקובע פסילה של 6 חודשים, תוך הפעלת פסילה על תנאי. ההנמקה היא כי לא נעשה שימוש ברכב לביצוע העבירה, ופסילה ממושכת עלולה לפגוע ביכולתו של הנאשם להשתלב מחדש בחברה ובשוק העבודה. * **קנס כספי:** בית המשפט מטיל קנס כספי (12,000 ₪), כביטוי לרצון לרווח קל ומהיר על חשבון בריאות הציבור, אך בסכום נמוך יותר מזה שעתרה המאשימה. **חידושים משפטיים:** * **הדגש על הקשר בין החזקת סמים להפצתם:** פסק הדין ממשיך את המגמה בפסיקה הרואה בהחזקת סמים בכמויות אלה, ובפרט כאשר קיימות נסיבות מחמירות (כמו חלוקה למנות, משקל, שקיות חלוקה), כעבירה קרובה מאוד לעבירת סחר, תוך הדגשת הנזק החברתי הרחב. * **דחיית טענת "צריכה עצמית" במקרים של כמות ואופן החזקה:** בית המשפט מבהיר באופן חד משמעי כי טענת הצריכה העצמית אינה מתיישבת עם כמויות סמים גדולות, ועם אופן חלוקתם והכנתם להפצה. הדבר מהווה מסר ברור לגבי אכיפת איסור החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. * **איזון בין שיקולי שיקום לבין חומרת העבירה והעבר הפלילי:** על אף קיומם של שיקולי שיקום מסוימים (מערכת תומכת, רצון לשינוי), בית המשפט מדגיש כי חומרת העבירה, הנסיבות המחמירות והעבר הפלילי המעיד על דפוס חוזר, גברו על שיקולי השיקום, ומנעו סטייה מהמתחם הראוי. **סיכום:** פסק הדין מדגים את הגישה המחמירה של בתי המשפט בישראל לעבירות החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בפרט כאשר קיימות נסיבות המצביעות על כוונת הפצה. בית המשפט מבהיר את החשיבות של עקרון ההלימה, הפגיעה בערכים המוגנים, ומדיניות הענישה הנוהגת, תוך דחיית טענות מקלות שאינן מתיישבות עם חומרת המעשים. ההחלטה על העונש הסופי משקפת איזון, אם כי נוטה לחומרה, בין שיקולי ענישה, הרתעה, וכן התחשבות מסוימת בנסיבות האישיות והמשפחתיות של הנאשם.