ב"ש 1978/05

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים בגין עבירות סמים. בא כוח המערער טען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן חלופות מעצר, כגון מעצר בית, ולא נתן משקל מספק להרשעותיו הישנות של המערער ולבעיותיו הרפואיות. בא כוח המשיב, לעומת זאת, הדגיש את עברו הפלילי של המערער ואת חומרת העבירה הנוכחית. השופטת פתחה בהכרה בחובה לשקול חלופות מעצר ובפסיקה הרלוונטית. הם הדגישו כי גם כאשר קיימת עילת מעצר, על בתי המשפט לכבד את זכות היסוד לחירות ולבחון אפשרויות מגבילות פחות. השופט מצא כי בית משפט קמא לא שקל כראוי חלופות, במיוחד נוכח היעדר חקירתם של המפקחים המוצעים למעצר בית. עם זאת, השופט ציין גם כי יש להורות על חלופת מעצר רק אם יש בה כדי לשלול במידה מספקת את הסכנה הנשקפת מהמערער. מאחר שלא הוצעה חלופה ספציפית, ובהתחשב בנסיבות המקרה – כמות גדולה של סמים וכסף מזומן בלתי מוסבר – הגיע השופט למסקנה כי הערעור לא יצלח. העניין הועבר אפוא לבית משפט קמא להמשך בירור החלופות המוצעות למפקחים ולהיתכנות חלופת מעצר הולמת. ההחלטה התקבלה על מנת להבטיח בחינה יסודית של מסוכנותו של המערער והפוטנציאל להשגת מטרת המעצר באמצעים חמורים פחות.