ו"ע 21103-11-19

תקציר

הוועדה נדרשה להכריע האם השבת זכויות במקרקעין לרשות מקרקעי ישראל שקולה ל"מכירה" של "זכויות במקרקעין", החייבת במס שבח לפי חוק מיסוי מקרקעין, או שמא הוראות פקודת מס הכנסה חלות על הפיצויים המתקבלים, או שמא יש לראות בה "הפקעה" ובכך לזכות בשיעורי מס מופחתים. המערערת טענה כי הליך ההשבה הוא הפקעת הקרקע ועל כן חלים שיעורי מס שבח מופחתים. אולם, בעקבות פרסום פסק דין בתיק דומה (בן זכאי) שקבע כי השבה אינה הפקעה, טענה זו נזנחה. טענתו החלופית של המערער הייתה כי יש לחייב את הפיצויים במס לפי פקודת מס הכנסה. הוועדה קבעה כי חוק מיסוי מקרקעין חל במקרה זה, שכן הוא עוסק באופן ספציפי בהשלכות המס של מכירת זכויות במקרקעין, ואילו פקודת מס הכנסה עוסקת במס הכנסה כללי. מאחר שהמערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שיש להעריך את הכנסות הפיצויים לפי פקודת מס הכנסה, ולא הגישה את ההצהרות הנדרשות במועד, החליטה הוועדה כי חל מס רווח הון כפי שהוא מחושב לפי חוק מיסוי מקרקעין. זאת ועוד, קבעה הוועדה כי הריבית והקנסות שגבה המשיב היו מוצדקים, והמערערת לא סיפקה הסבר תקף לביטולם. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪ בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה פה אחד בין חברי הוועדה, למעט סכום ההוצאות שהציע אחד החברים להגדיל ל-40,000 שקל.