בר"ע 436/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומי הפסיכיאטריה והאורתופדיה. המומחים התבקשו על ידי הנתבעים (המבקשים) בתביעת שבר שהגיש נגדם המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) על בסיס הסכם שיפוי. התביעה עוסקת בפיצוי בגין קצבת נכות כללית המשולמת לנפגע תאונת דרכים, אותה מחויבים המבקשים לשלם על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. החלטת בית משפט השלום התבססה על פסיקה קודמת המעניקה קדימות לקביעות רופאי המל"ל על פני קביעותיהם של מומחים שמונו בתביעת הנפגע, על מנת למנוע התדיינות משפטית ולשמור על יעילות וודאות. המבקשים טענו כי קביעות רופאי המל"ל בדבר קשרים סיבתיים אינן צריכות להיות מחייבות במקרה זה, מה גם שהנפגע הצהיר על בעיות גב קיימות וקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל בנוגע לנכות אורתופדית ופסיכיאטרית שונות באופן משמעותי מקביעות המומחים שמונו בתביעת הנפגע. עם זאת, השופט מצא כי אופיו המיוחד של ההסכם והשאיפה ליעילות הביאו לכך שאין להתיר התדיינות פרטנית על הקשר הסיבתי. המל"ל צריך רק להוכיח כי שולמו לו הגמלאות בגין נכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה, ודי בקביעות הוועדות הרפואיות שלו לשם כך. בקשת המבקשים למינוי מומחים לבדיקת הנפגע ומתן חוות דעת מנוגדות נדחית, אפוא, שכן היא נוגדת תקדימים משפטיים מבוססים. הדבר נכון גם לגבי תביעות לעניין קצבת נכות כללית, והשופטת הדגישה כי היעדר קשר סיבתי כפי שמצוין במסמכי המל"ל יביא לדחיית התביעה. מאחר שלא התבקשה תגובה לבקשת הערעור, לא נפסקו הוצאות.