עמ"נ 18063-05-21

תקציר

בעתירה מנהלית מורכבת זו של פרויקט תמ"א 38 ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, הוחלפו שלושה בניינים ישנים בבנייני מגורים חדשים. כאשר הפרויקט עמד בפני היטלי השבחה בשל הקלות למרפסות מעבר לקווי בניין, התעוררו סוגיות משפטיות משמעותיות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב הוציאה היטלים הקשורים לתוכניות בנייה קודמות שאושרו, תוך שימת דגש על שיפורים מבליטות מרפסות. על חיוב כולל של 737 אלף שקל הוגשה התנגדות, שהתמקדה במיוחד במרפסות המשתרעות מעבר לקווי הבניין האחוריים. נבחנו הוראות סטטוטוריות ורגולטוריות מרכזיות בנושא השבחה, הקלות ופטורים. הוויכוח המשפטי נסב סביב השאלה האם בניית מרפסות, המתאפשרת על ידי תמ"א 38, מחייבת היטל או שמא היא נופלת תחת הזכויות המותרות של הפרויקט, הפטורות בחוק. בית המשפט שקל את טענות שני הצדדים; בעלי הפרויקט טענו כי שטחי המרפסות מכוסים בזכויות תמ"א עודפות, מה שעשוי לפטור אותם, ואילו הוועדה טענה כי הבליטות מחייבות היטל שכן הן מציגות הטבות מחוץ להוראות התמ"א הסטנדרטיות. ניתוח של מקרים דומים קודמים הוזכר, ובסופו של דבר הוביל את בית המשפט לדחות חלקית את הערעור. בית המשפט קבע כי לגבי בניינים במונטיפיורי 9א ו-11, שבהם די בזכויות תמ"א כדי לכסות שטחי מרפסות, חל הפטור, תוך שלילת היטלים נוספים. עם זאת, עבור מונטיפיורי 9, שם הזכויות לא הספיקו לכסות את סך המרפסות, הוטל היטל יחסי. ההחלטה שילבה את הרעיון שהליכי הרישוי אינם מחייבים אוטומטית הליכי היטל השבחה, ומאפשרים בחינה מאוחרת יותר של הצורך. לסיכום, בית המשפט דחה את מרבית הערעור, אך חייב תשלומי היטל חלקיים עבור מונטיפיורי 9, תוך הטלת הוצאות משפט על הוועדה המקומית בגין דרישות היטל לא ראויות.