ע"א 554/87

תקציר

במחלוקת משפטית מורכבת, דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו טענות לרשלנות מקצועית כנגד עו"ד (משיב) שייצג לקוח (המערער) בעסקאות מקרקעין שכשלו. המערערת התקשרה תחילה בהסכם רכישת נכס, שלא יצא אל הפועל, מה שהוביל לטענות הדדיות להפרה. הסדר הפשרה ביטל את ההסכם המקורי, והמוכר הסכים להחזיר כספים. במקביל, התקשר המערער עם חברת בנייה בעסקת קומבינציה, והבטיח שתי דירות תמורת פיקדונו. המשיב תיווך גם בעסקה זו, אך השמיט אמצעי הגנה חיוניים, כגון ביטחון לכספים, שכן לחברה לא הייתה בעלות על המגרש והיתר בניה. חברה זו נכשלה מאוחר יותר, וגרמה למערערת הפסד כספי. בית המשפט המחוזי דחה את טענת הרשלנות של המערערת, בקובעו כי ההסכם אינו רשלני, ותיקן טעות בפסק הדין להגדלת שכר טרחת עורך הדין, תוך ציון פיצויים לדוגמה. עם זאת, בית המשפט העליון ציין את רשלנותו של עורך הדין, ובפרט את הימנעותו מהבטחת הגנות כלכליות ואת מעורבותו בניגוד עניינים בייצוג הן של המערערת והן של החברה. חרף ההכרה ברשלנות, דחה בית המשפט את הערעור בשל היעדר סיבתיות מוכחת בין הרשלנות לבין הפסדי המערערת. בנוסף, בית המשפט ביטל את תיקון שכר הטרחה, וקבע כי לא מדובר בטעות מהסוג המצדיק תיקון לאחר פסק הדין. בעקבות זאת נדחה הערעור על פסק הדין, אך ההחלטה בעניין שכר טרחת עורך דין שונתה, ואישרה את נחיצות הטיפול המקצועי ונמנעה מניגודי עניינים. פסק הדין הדגיש את נורמות הייצוג המשפטי והאתיקה, והדגיש את חובתו של עורך הדין להגן כראוי על האינטרסים של הלקוח ולחשוף סיכונים פוטנציאליים.