עמ"ש 26998-10-19

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורו של אב שהטיל ספק באבהותו של בנו הבוגר, א'. המערער לא הביא ראיות מספיקות להוכיח כי א' אינו בנו הביולוגי, חרף גילוי מכתב שהביא אותו להאמין אחרת. השופטים קבעו כי פרשנות המכתב אינה חד משמעית ואין בה כדי לשלול אבהות, מה גם שהמערערת לא ניסתה להשיג בדיקה גנטית. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שקביעת אבהות היא סוגיה רגישה החורגת מעבר לאמת העובדתית, במיוחד כאשר מדובר בטובתו ובטובתו של הילד. במקרה דנן, המערער שימש כאביו של א' במשך למעלה משלושה עשורים, ובכך אישר את אבהותו, ואף הודה כי היה עושה כן גם אילו ידע אחרת. השופטים תמכו בממצאיו של בית משפט קמא, שהתבססו על עדויות מהימנות, והגיעו למסקנה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין טענותיו בדבר מרמה או רשלנות. בנוסף, הדגישו השופטים כי חששותיו וחששותיו של המערער לגבי אבהותו של א' היו צריכים לקבל מענה בטרם נישא לאם המשיבה ונטל על עצמו את תפקיד אביה של א'. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לכסות את הוצאות המשיב, בסך 30,000 ₪, והערבות שהופקדה על ידי המערערת הייתה אמורה להיות מועברת למשיב. עוד קבעו השופטים כי ניתן לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את זהות הצדדים המעורבים.