ת"א 6474/04

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה בגיל 42 וסבל מנכות פיזית, תבע את הנתבעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו על חבות הנתבעים אך לא הסכימו על סכום הפיצוי. בית המשפט מינה מומחים רפואיים ושיקומיים שיעידו על נכויות התובע, שכללו נכויות נפשיות שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי. נכויותיו התפקודיות הקשות של התובע, אשר מנעו ממנו לעבוד ולהתפרנס, נקבעו באמצעות עדויות וחוות דעת מומחים. עם זאת, היעדרה של חוות דעת מומחה פסיכיאטרי הקשה על קביעת מידת נכותו הנפשית והשלכותיה התפקודיות. בית המשפט קבע כי נכותו האורתופדית של התובע ניתנת לשיקום, אך נכותו הנפשית, שנבעה מהתאונה, פגעה בשיקומו. הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שהתובע מגזים במצבו, ובית המשפט קיבל את הטענה שהוא זקוק לסיוע ואינו יכול להתפרנס. בית המשפט קבע את בסיס שכרו של התובע ופסק לו פיצויים בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, הוצאות ניידות בעבר ובעתיד וסיוע צד ג' בעבר ובעתיד. התרומות שקיבל התובע לא פוצו, שכן הן לא היו קשורות ישירות לתאונה. הסכום הכולל שנפסק לתובע נוכה מהסכומים שהתקבלו או היו אמורים להתקבל מהמל"ל, בצירוף תשלומים מסוימים ששולמו לתובע על ידי הנתבעים. כמו כן חושבו שכר טרחת עורך דין ומע"מ, וחלק מהפיצוי "הוקפא" עד להכרעה בבקשת התובע לקצבת ניידות מהמל"ל. התובע הונחה להגיש את הבקשה בתוך 90 יום, אחרת יחולטו הסכומים המוקפאים. לבסוף חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע.