ת"א 38156-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה אזרחית בישראל, בה מבקש התובע, רובינסון, סעד זמני בדמות עיקולים על נכסי הנתבעת זילכה. התיק סובב סביב סכסוך כספי מורכב הכולל תביעות חוב וקיזוז סכומים. פסק הדין מסכם את המסגרת הנורמטיבית למתן צווי עיקול זמניים, המחייבת את התובע לעמוד בשני תנאים: ראשית, קיומה של זכות לכאורה, שמשמעותה סיכוי סביר להצלחה בתביעה, ושנית, מאזן הנוחות הנוטה לטובת התובע, כך שהנזק הפוטנציאלי שייגרם לתובע אם לא יינתן הצו גדול מהנזק שייגרם לנתבע אם יינתן. נטל השכנוע מוטל על מבקש העיקול. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי רובינסון הציג ראיות מהימנות לכאורה, שכן זילכה אינו חולק על טענתו של רובינסון לחובות אלא מתנגד לטענות על חובות גדולים יותר שרובינסון חב לו. בית המשפט מדגיש כי השלב הנוכחי של ההליך אינו מחייב הכרעה סופית לגופו של עניין, ואת טענותיה של זילכה בדבר זכות הקיזוז ניתן לדון במלואן במהלך המשפט העיקרי. באשר לאלמנט המשקל או הנטל, בית המשפט מצדד במבקש רובינזון, תוך ציון התנהלותו של זילכה בהליך, חוסר שקיפותו וחלקה הניכר של התביעה. השופט דוחה גם את טענותיה של זילכה נגד הטלת עיקולים, וקובע כי אין בהן די כדי לשלול את זכותו של רובינסון לסעד זמני. זאת ועוד, בית המשפט אינו מקבל את טענותיו של זילכה בדבר השיהוי בהגשת הבקשה ואי גילוי תביעה קשורה על ידו. לפיכך, בית המשפט מחליט להותיר על כנו את העיקולים הקיימים על נכסיו של זילכה, לרבות אלה המוחזקים על ידי אשתו וחברות הקשורות אליו, מתוך אמונה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובע. ההחלטה על ההוצאות שמורה לגוף השיפוטי שידון בתיק העיקרי. פסק דין זה, שניתן על ידי הרשם, מדגיש כי מדובר בצו זמני ואינו קובע מראש את התוצאה הסופית של הסכסוך האזרחי.