ת"א 221/96

תקציר

התובע, עבד אל-ר'אני פאוזי, תבע את מעסיקו, הנתבעת מס' 1, ואת מבטחת אחריותם, הנתבעת מס' 2, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת עבודה. פאוזי טען כי ב-14 באוקטובר 1990, בעת שעבד במחסן של המעסיק, מדף תקול גרם לנפילת פרופיל אלומיניום על רגלו, וכתוצאה מכך נוצר חתך שהצריך תפרים. עוד טען כי מספר שנים לאחר מכן גילו הרופאים חתיכת מתכת ברגלו, שככל הנראה נשארה שם מאז התאונה, והסרתה הובילה לגילוי מפרצת עורקית ופיסטולה ורידית. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התאונה אירעה בשל רשלנותו של פאוזי וכי מצבו הרפואי הנוכחי אינו קשור לתקרית העבודה. הם גם שלחו הודעת צד ג' לקופת חולים כללית, בטענה לטיפול רשלני בפאוזי מיד לאחר התאונה. בית המשפט קבע כי פציעתו של פאוזי התרחשה כמתואר, אך היא פגעה רק בברכו השמאלית ולא בירכו, וחוסר יציבות המדף היה באחריות המעביד. לא נמצאה כל ראיה לטיפול רפואי רשלני, וגרסאות התובע לאירועים הכילו סתירות משמעותיות. הראיות הרפואיות הצביעו על סבירות גבוהה לכך שבעיות כלי הדם של פאוזי נבעו מפצע דקירה בירך בסכין בשנת 1988, ולא מתאונת העבודה בשנת 1990. לפיכך, לא נמצא קשר סיבתי בין התאונה לבין נכות כלי הדם של פאוזי. עם זאת, המעסיק היה אחראי לפגיעה בברך. פאוזי זכה לפיצויים בסך 25,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט מהנתבעים, אשר חויבו גם לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הצד השלישי וחלק משכרו של המומחה הרפואי. הודעת הצד השלישי נדחתה, והנתבעים לא חויבו בהוצאות הרפואיות של התובע.