עת"מ 2083/07

תקציר

העותר ביקש להפעיל חניון בתל אביב אך לא קיבל רישיון עסק מהמשיבים. לטענת המשיבים, היה על העותר לקבל היתר לשימוש חורג ולשלם היטל השבחה. העותר טען כי השימוש בקרקע לחניון כבר הותר על פי התוכניות הרלוונטיות ולכן אין צורך בהיתר לשימוש חורג. לחילופין, טענה העותרת כי המשיבים הפלו אותה לרעה בכך שדרשו היתר לשימוש חורג כאשר עסקים אחרים באזור קיבלו רישיונות עסק ללא היתר כזה. עוד טענה העותרת כי על המשיבים להפעיל את סמכותם לפי חוק המגרשים הריקים לאפשר לה להשתמש במגרש כחניון. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא מיצה את ההליכים בפני ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב ופנה לבית המשפט בחוסר תום לב. עוד נטען, כי פרשנותה של העותרת לחוק התכנון שגויה וכי השימוש בקרקע כחניון אינו מותר. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי טענות העותרת אינן סבירות וקיבל את עמדת המשיבים כי נדרש היתר לשימוש חורג. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המשיבים בכך שלא בחנו את המצב התכנוני בעת הוצאת רישיונות העסק ועל כך שלא עדכנו את תכניות המתאר החלות. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכוחו לגבור על עמדתם הסבירה של המשיבים ביחס לחוק התכנון הקיים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בהתנהלות המשיבים.