ע"א 485/89

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך עסקי בין חברה מקומית לבין משיבים זרים, הנוגע לאי תשלום תמלוגים על ידי החברה המקומית בגין ייצור ומכירת המוצרים המוגנים בפטנט של המשיבים. הצדדים הסכימו ליישב את תביעותיהם באמצעות בוררות בהולנד. עם זאת, המשיבים הגישו גם בקשה לפירוק החברה המקומית, בטענה שהיא חדלת פירעון. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הפירוק, מה שגרם לחברה לערער. הערעור מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: האחת, האם ההסכם לבוררות שולל את זכותם של המשיבים לבקש פירוק; ושנית, האם ההחלטה על בוררות מהווה פעולה משפטית המונעת את בקשת הפירוק. בית המשפט העליון קבע כי חדלות הפירעון של החברה ומצבה הכלכלי הרעוע מצדיקים את פירוקה, ללא קשר להסכם לבוררות. בית המשפט הסביר כי כאשר עומדת בפני בקשת פירוק, עליו לשקול את יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה ואת מצבה הפיננסי הכולל. במקרה זה, היא מצאה את החברה במצוקה כלכלית, קביעה שהתבססה על עדות המנהל, ובכך נעתרה לבקשת הפירוק. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי החלטת הבוררות אינה שוללת את בקשת הפירוק, שכן לא הובהר סכסוך לגופה. השופט ד' לוין, יחד עם השופטים ש' נתניהו וי' מלץ, דחה את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על פירוק החברה, תוך פסיקת הוצאות משפט למשיבים.