בע"מ 2290/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בתוך משפחה בעקבות פטירת האם, שהעניקה משק חקלאי במתנה לאחד מילדיה (המשיב). הצוואה הותירה את עזבונה, כולל המשק, לחלק שווה בשווה בין כל ילדיה. השאלה המרכזית הייתה האם מתנת האם של האם את המשק למשיב תקפה ולא ניתן לחזור בה, ובכך להוציא את המשק מהעיזבון. בית המשפט לענייני משפחה פסק במקור לטובת המשיב, ואישר את תוקפה של המתנה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מרכז חלק על כך, והגיע למסקנה כי המתנה לא אושרה סופית בשל היעדר אישור ממינהל מקרקעי ישראל, כנדרש בחוק. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי המתנה מהווה התחייבות שהאם אינה יכולה לחזור בה משום שהמערער שינה את מצבו על בסיסה, וביטולה לא שוכלל בהתאם לדרישות דיני החוזים. המערער, שביקש לערער על פסק דין זה, הגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית משפט גבוה יותר. עם זאת, השופט דחה את הבקשה בנימוק שפסק דינו של בית המשפט המחוזי נשען על שני נדבכים עצמאיים. ראשית, בית המשפט קבע כי המשיב שינה את עמדתו על יסוד המתנה, ממצא עובדתי שערכאה גבוהה יותר בדרך כלל לא תתערב בו, במיוחד לא בערעור שלישי. שנית, השופטת הסכימה עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לדיני מתנה וחוזים, שקבע כי ביטול מתנה טעון הודעה ויש להפעילו בתום לב. אלה עניינים עובדתיים שהשופט לא יכול היה להתערב בהם. מאחר שהמקרה לא עורר שאלות משפטיות או ציבוריות משמעותיות, דחה השופט את בקשת רשות הערעור, ובכך אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז.