רע"פ 1826/11

תקציר

במקרה שלפניי נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוז מרכז, אשר אישר את דחיית הערעור על גזר הדין של בית משפט השלום בראשון לציון. המבקש הואשם בתקיפה הגורמת חבלה ממשית לבת זוגו ואיומים, בעקבות אירוע בו תקף את אשתו במהלך ויכוח ואיים עליה בסכין. בית משפט השלום הרשיע אותו על סמך הודאתו והטיל עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי למשך תקופה זהה, בהסתמך על חומרת מעשיו, עברו הפלילי של אלימות כלפי בת זוג ותסקירי מבחן. דיווחים אלה המליצו בתחילה על טיפול, אך מאוחר יותר הסיר את תמיכתו מכיוון שסירב לעסוק בטיפול נוסף. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו בקובעו כי העונשים ראויים ולא חריגים. המבקש ביקש לערער שוב, בטענה כי העונש חורג מהעונש הרגיל בעבירות דומות, הצביע על טעויות בפסיקת בית משפט השלום וציין נסיבות אישיות לרבות הסכם שלום בית עם אשתו. לאחר עיון לא מצאתי כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה יותר המצדיקה ערעור נוסף, שכן העונש לא חרג מהנורמות בעבירות מסוג זה. בנוסף, הסכמתי לפסקי דין קודמים, תוך ציון הצורך בהרתעה אישית וציבורית נוכח מעשיו של המבקש, עברו הפלילי והערכת מסוכנותו. למרות נכונותו הנוכחית לטיפול, גזר הדין הוגדר כהולם והדגיש כי יסייע לו להבין את חומרת מעשיו. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה, ואישרה מחדש את נאותות הסנקציות שהוטלו.