ת"פ 22721-10-19

תקציר

הנאשמים, חברה בע"מ והדירקטור בה, הואשמו ב-17 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד לפי חוק מס ערך מוסף. הנאשמים ביקשו לבטל את כתב האישום בעילה של שיהוי בלתי סביר בהגשת כתב האישום, שפגע לכאורה ביכולתם להתגונן. סעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי קובע מגבלות זמן להליכי חקירה והעמדה לדין, ומחייב את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום לאחר תום תקופות אלה. עם זאת, אין נהלים מסודרים לגופי החקירה של רשויות מע"מ לגבי משך החקירה. בית המשפט קבע כי היעדרו של נוהל כזה אינו מצדיק הליכי חקירה בלתי מוגבלים בזמן, ועד להקמתו חל נוהל אח"מ של משטרת ישראל, הקובע מגבלת זמן מקסימלית של שנתיים לסיום חקירה. בית המשפט בחן כל עבירה בנפרד ומצא כי התביעה פעלה תוך זמן סביר ביחס לדוחות 2017. באשר לדוחות 2015 ו-2016, קיבל בית המשפט את טענת ההגנה לשיהוי בלתי מוצדק והורה על מחיקת אישומים אלה. התביעה לא הצליחה להצדיק את השיהוי בהשלמת החקירה, מה גם שה"השלמה" כלל לא התייחסה לעבירות אלה. יתר על כן, ההגנה לא נפגעה מהשיהוי, וכך נשמרו סעיפי האישום משנת 2017. בסופו של דבר, כתב האישום נמחק חלקית, ורק העבירות הקשורות לדוחות 2015 ו-2016 בוטלו. בפסק הדין הודגש כי ביטול החיובים אינו פוטר את הנתבעים מתשלום חובם המס.