ע"א 3387/03
פסק-דין עליון
תקציר
עולה מבוגרת ממרוקו, שמכרה את דירתה לחתן ולבתה הצעירה, הגישה תביעה לביטול חוזה המכר, בטענה לניצול ומרמה מצד המשיבים. היא טענה כי רימו אותה לחתום על החוזה, כי התמורה אינה ריאלית ומעולם לא שולמה, וכי מטרתו היחידה של החוזה היא להבטיח משכנתא מהבנק. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענתה וקבע כי לא הייתה לה מצוקה וכי המשיבים לא ניצלו אותה. המערערת ערערה, חזרה על טענותיה בדבר הטעיה ועושק, והוסיפה טענה חדשה לפיה החוזה נועד למראית עין בלבד. גם ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ולא מצאה עילה להתערב במסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי ניסיונה של המערערת לשנות את טענתה בשלב זה אינו מקובל. עוד ציין בית המשפט כי הראיות תומכות בגרסת המשיבים לאירועים וכי המערערת הייתה אישה אינטליגנטית ודעתנית שהבינה את החוזה. בנוסף, לא נמצאו ראיות לניצול לרעה או לכך שתנאי החוזה היו גרועים באופן בלתי סביר מהסטנדרט. למשיבים נפסק שכר טרחת עורך דין.
חקיקה מקושרת
ע"א 3387/03 איזה אלמקייס נ' ציון בן דוד, עליון (8.9.2005)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.