ע"א 557/75

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט העליון בערעורו של קונה (המערער) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את תביעתו לביצוע מעין תזכיר של מכירת דירה. המערערת תבעה תחילה פיצויים ופיצויים, בטענה להפרת התזכיר על ידי המוכר (המשיב). שנה לאחר הגשת התביעה המקורית, ביקשה המערערת לתיקונה ולבקש הוצאה לפועל בעין כסעד העיקרי ולפיצויים כחלופה. בית המשפט המחוזי דחה תיקון זה, וציין כי המערערת כבר בחרה לתבוע פיצויים, שמשמעותם ויתור על התביעה בגין ביצוע ספציפי. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי עצם הגשת תביעה לפיצויים יכולה להעיד על כוונה לבטל את החוזה. היעדר ביצוע ספציפי מהתביעות המקוריות והמאוחרות יותר, יחד עם מעשיו של המערער, מרמזים על כך שהוא ויתר על זכויות האכיפה שלו לטובת פיצויים. עוד הבהיר בית המשפט כי צד אינו יכול לחזור בו מוויתור כזה ללא הסכמת המפר, דבר שאינו נדרש על פי דיני החוזים. המערערת לא הוכיחה כל טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהובילה לדחיית הערעור, תוך קביעה כי התדיינות משפטית בשאלה האם התזכיר עומד בדרישות דיני המקרקעין תוכל להמשיך בדיונים עתידיים. המערער חויב לשלם הוצאות משפט בסך 1,000 לירות.