ב"ל 32641-11-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 32641-11-24 – אברהם משייב נ' המוסד לביטוח לאומי** **הקדמה:** פסק הדין עוסק בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בנוגע לגמלת ניידות. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע, בפסק דין שניתן על ידי כבוד השופטת רינת סיני-אלוש, נדרש לבחון האם הוועדה פעלה בהתאם לפסק דין קודם שהורה לה להחזיר את עניין המערער לבחינה מחודשת. **הרקע העובדתי וההליכים הקודמים:** המערער, יליד 1980, הגיש תביעה לגמלת ניידות, אשר נדחתה על ידי הוועדה מדרג ראשון. לאחר ערר, התכנסה ועדה ראשונה (30.4.23) וקבעה כי ממצאי הבדיקה אינם ניתנים ליישום לפי תקנון הניידות, למרות שציינה ממצאים כמו "החזרים גידיים לא הופקו בגפיים תחתונות" וחוסר יכולת לבצע תנועה בגפיים בשל כאב. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (ב"ל 32990-05-23). בפסק דין מיום 22.11.23, שניתן בהסכמת הצדדים (להלן: "פסק הדין המחזיר"), הוחזר העניין לוועדת הערר לשם בחינה מחודשת. פסק הדין המחזיר הנחה את הוועדה להתייחס לממצאים הספציפיים של "החזרים גידיים לא הופקו", לבדיקת כוח גס שבוצעה "לפי צפייה בלבד", ולמסמך רפואי מיום 27.2.23 המעיד על ירידה בכוח גס והימצאות המערער בכיסא גלגלים. **החלטות הוועדה לאחר פסק הדין המחזיר:** הוועדה התכנסה פעמיים לאחר פסק הדין המחזיר. * **15.7.24:** הוועדה התייחסה להסבר על "בדיקת כח התקיימה ע"פ צפייה בלבד", וקבעה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום. הוועדה ציינה כי המסמך מיום 27.2.23 לא הומצא לה, והמתינה לקבלתו. * **7.11.24:** לאחר שקיבלה את המסמך מיום 27.2.23, הוועדה סיכמה החלטה. היא פירטה את הממצאים מהמסמך, אך קבעה כי "החייבת הנ"ל אינם ניתנים ליישום. אין שיתוקים וטווח התנועה בברך אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת". הוועדה הוסיפה כי גם לאור בדיקת ועדת ערר קודמת, הממצאים אינם ניתנים ליישום. **טענות המערער:** המערער טען כי הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין המחזיר: * הוועדה לא הסכימה לבדוק את המערער, למרות שהיה עליה לעשות כן. * הוועדה לא התייחסה כראוי למסמך הרפואי מיום 27.2.23. * המערער לא זומן לוועדה אלא לאחר שהוגשה בקשה לביזיון בית המשפט. * הוועדה לא ביצעה בדיקה, ולכן קביעותיה בנוגע להיעדר דלדול שרירים אינן מבוססות. * סימטריות בעקבים אינה יכולה להצביע על יכולת תנועה. * טענה כי התיאור של "ירידתו והלבשתו" בוועדה מיום 30.4.23 אינו אמת. **טענות המשיב (המוסד לביטוח לאומי):** * הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. * החלטת הוועדה היא בתחום שיקול הדעת הרפואי שלה. * קביעת הוועדה נעשית בהתאם לממצאיה הקליניים ולא על סמך אחרים. * הוועדה בוחנת האם קיימים ליקויים מתוך רשימת הליקויים בתקנון הניידות. **ניתוח בית הדין והכרעה:** 1. **עקרון מחייבות פסק הדין המחזיר:** בית הדין הדגיש את הלכת הפסיקה, לפיה כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים על פי פסק דין, על הוועדה למלא במדויק אחר הוראות פסק הדין. הביקורת השיפוטית מוגבלת לבחינת עמידה בהנחיות אלו, במיוחד כאשר פסק הדין המחזיר ניתן בהסכמת המבוטח. (סעיף 12 לפסק הדין). 2. **התייחסות להנחיות פסק הדין המחזיר:** בית הדין בחן האם הוועדה התייחסה לשלושת הנושאים שנדרשה לדון בהם: * **"החזרים גידיים לא הופקו":** הוועדה הסבירה את המשמעות הרפואית של ממצא זה (היעדר נזק במערכת העצבים או ממצא מולד) וקבעה כי אינו ניתן ליישום. (סעיף 15 לפסק הדין). * **בדיקת כוח גס "לפי צפייה בלבד":** הוועדה הסבירה את המצב – המערער מסר שאינו מסוגל להזיז גפיים כשהוא שוכב, והקביעה התבססה על התרשמותה מצפייה בירידתו והלבשתו. בית הדין קבע כי טענת המערער לגבי אי-דיוק בתיאור ההלבשה אינה סותרת את יכולת הוועדה להתרשם מתנועות גופו, ובפרט כשגם הוועדה ציינה את המילה "הולבש". עוד קבע בית הדין כי קביעת הוועדה התבססה גם על ממצאי בדיקתה (מיום 30.4.23) לגבי הליכה סימטרית. (סעיף 16 לפסק הדין). * **המסמך הרפואי מיום 27.2.23:** הוועדה התייחסה למסמך זה, פירטה את ממצאיו (ירידה בכוח גס, צורך בכיסא גלגלים), וקבעה כי הירידה בכוח הגס היא "ללא פירוט" וכי "אין שיתוקים", ולכן הממצאים "אינם ניתנים ליישום". בית הדין הדגיש כי הוועדה רשאית להחליט בהתאם לממצאי בדיקתה בלבד ואינה כפופה לקביעות רפואיות אחרות, כל עוד התייחסה למסמך והסבירה את קביעתה. (סעיף 18 לפסק הדין). 3. **היעדר חובה לבצע בדיקה נוספת:** בית הדין הבהיר כי פסק הדין המחזיר לא קבע הנחייה מפורשת לחייב את הוועדה לערוך בדיקה נוספת למערער. טענות המערער בנוגע לחובת בדיקה נוספת היו צריכות להיות מועלות בהליך הקודם, במסגרתו ניתנה הסכמתו לפסק הדין המחזיר. (סעיף 14 לפסק הדין). 4. **טענות נוספות של המערער:** * **סימטריות בעקבים:** בית הדין דחה טענה זו, כיוון שהיא מערערת על שיקול הדעת הרפואי של הוועדה, וממצא זה נקבע בוועדה קודמת ולא נכלל בהנחיות פסק הדין המחזיר. (סעיף 17 לפסק הדין). * **היעדר דלדול שרירים:** בדומה, בית הדין דחה טענה זו, שכן הממצא נקבע בוועדה קודמת והיה מקומו להידון בהליך הקודם. (סעיף 17 לפסק הדין). 5. **השלמת טיעון:** המשיב לא הגיש סיכומי טענות, אך הדבר לא מנע מבית הדין להכריע בתיק. **מסקנת בית הדין:** בית הדין קבע כי הוועדה יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר ככתבן וכלשונן, והחלטתה ברורה ומנומקת. לפיכך, לא נפל פגם בהחלטתה, ודין הערעור להידחות. (סעיף 19 לפסק הדין). **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **כוח מחייב של פסק דין המחזיר:** הדגש על חובתה המחמירה של הוועדה לפעול אך ורק על פי ההנחיות בפסק דין המחזיר, במיוחד כאשר ניתן בהסכמה. זהו עיקרון יסוד בהליך בתי הדין לעבודה, המבטיח מימוש הדיון שהתחייבו הצדדים לו. * **גבולות הביקורת השיפוטית:** בית הדין חוזר ומדגיש את מוגבלות התערבותו בקביעות רפואיות של ועדה, ובמיוחד כאשר מדובר בבחינת עמידה בהוראות פסק דין מחזיר. ההתערבות היא בעיקר פרוצדורלית – האם ההוראות בוצעו. * **הבחנה בין קביעה עובדתית-רפואית לבין הנחייה פרוצדורלית:** בית הדין מבחין היטב בין קביעות רפואיות עובדתיות של הוועדה (למשל, לגבי היעדר דלדול שרירים, סימטריות בעקבים, או האם הממצאים ניתנים ליישום), לבין הנחיות פרוצדורליות שנקבעו בפסק הדין המחזיר (למשל, ההתייחסות למסמכים ספציפיים או לבדיקות מסוימות). לגבי האחרונות, יש לבחון את יישומן המדויק. * **היעדר חובת בדיקה כברירת מחדל:** העובדה שפסק דין מחזיר לא כולל במפורש הוראה לערוך בדיקה נוספת, אינה יוצרת חובה כזו. יש להקפיד שהסכמות הצדדים בפסק הדין המחזיר ישקפו את מלוא דרישותיהם. * **שיקול דעת הוועדה בהערכת ממצאים:** בית הדין מאשר את שיקול דעתה של הוועדה לפרש ממצאים רפואיים (כמו "החזרים גידיים לא הופקו") ולקבוע האם הם ניתנים ליישום בתקנון הניידות, גם אם הדבר סותר או אינו מתיישב עם חוות דעת אחרות. **לסיכום,** פסק הדין מדגים את החשיבות של ציות להוראות בית הדין בהליכים חוזרים, ומדגיש את הדיוק הנדרש מהוועדות הרפואיות בביצוע הנחיות אלו. בית הדין סר למלאכת בחינת כל סעיף מסעיפי פסק הדין המחזיר ומתמודד עם טענות המערער לגבי כל אחד מהם, תוך שהוא נותר נאמן לעקרון הביקורת השיפוטית המוגבלת.