ע"א 4403/06

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור שהגיש עו"ד יצחק שפירא על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהטילה עליו אחריות אישית לחובות ארנונה שלא שולמו שצברו שלוש חברות שבשליטתו. חברות אלה, שניהלו חניונים, חדלות פירעון ואינן מסוגלות לעמוד בהתחייבויותיהן, מה שהוביל את עיריית תל אביב-יפו לבקש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את שפירא לתת דין וחשבון. הערכאה הנמוכה יותר מצאה כי שפירא השתמש בחברות אלה כאמצעי להתחמק מנושים בעת כישלונות עסקיים. עם זאת, בערעור טען שפירא כי העירייה לא הצליחה להוכיח את חובות החברות וכי הרמת המסך התאגידית אינה מוצדקת. הוא טען כי החברות הוקמו מטעמים עסקיים לגיטימיים ולא כדי להתחמק מחובות, והביא דוגמאות כמו תחרות הוגנת במכרזים. העירייה טענה מנגד כי החברות שימשו להונות נושים ולהתחמקות מתשלום ארנונה. ערכאת הערעור מצאה עמימות בשאלה האם מתקיימות העילות להרמת מסך התאגיד, והדגישה כי עצם פעילותה כחברה משפחתית או ניהול חופשי של החברה אינם מצדיקים פעולה כזו. בית המשפט ציין גם את היעדר הקביעה הברורה לגבי סכום החוב המדויק. משכך, דחה ערכאת הערעור את פסק הדין הראשוני, והורה לבית משפט קמא לבחון מחדש את המחלוקות העובדתיות, את הצורך בהרמת מסך, ולנמק בפירוט את החובות הנטענים. ההחלטה, שסוכמה על ידי המשנה לנשיא א' ריבלין והוסכמה על ידי השופטים נ' הנדל וא' פוגלמן, ניתנה ביום 23.3.2011.