ת"א 64449-06-18

תקציר

השופטת דוחה את תביעת התובע להחזר מחיר הרכישה של המקרקעין ומקבלת את תביעתה שכנגד של הנתבעת לביטול הסכם המכר. מהראיות עולה כי הסכם המכר היה עסקת הלוואה בלבד בין התובע לבין בן זוגו לשעבר של הנתבע, אשר לא צוין בהסכם. השופטת קובעת כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי ביטול רכישת הדירה באשדוד קשור למכירה הנדונה, וכי הנתבעת לא קיבלה תשלומים כלשהם מהתובע. להסכם לא קדם משא ומתן, ותנאיו המורכבים לא הוסברו לנתבע, מה שהוביל את השופט למסקנה כי הנתבע לא הבין את ההסכם או את השלכותיו. זאת ועוד, אופן התשלום והיעדר הראיות התומכות בטענות התובעת מוכיחים עוד כי ההסכם היה למראית עין בלבד, ועל כן בטל. עוד מציינת השופטת כי טענותיה של הנתבעת בדבר עושק וכפייה נדחות, שכן התנהלותה של הנתבעת והודאתה כי חתמה על עסקת משכון עבור בן זוגה מלמדות אחרת. לבסוף, השופט מצדד בטענת הנתבע כי ההסכם בטל משום שהוא נוגד את חוק אשראי הוגן. אשר על כן, תביעת התובע נדחית, התביעה שכנגד מתקבלת, והסכם המכר בטל. התובע אחראי להוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.