דב"ע לה/4 - 1

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם עובד זכאי הן לדמי נסיעה כאמור בהסכם קיבוצי והן להשתתפות בדמי אחזקת רכב כאמור בחוזה העבודה האישי שלו. העובד טען כי יש לקבל את שני התשלומים יחד, ואילו המעסיק טען כי דמי ההשתתפות עבור אחזקת רכב כוללים את דמי הנסיעה, ולכן עובדים אחרים קיבלו רק את הראשון. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד, מה שהוביל את המעסיק לערער על ההחלטה. השאלה המרכזית בערעור היא האם יש לראות בשני התשלומים זכויות זהות או שונות מהותית. מסקנת בית הדין היא כי דמי הנסיעה ודמי ההשתתפות, אף שהם שונים בסכומם, הם למעשה אותה זכות שכן שניהם מפצים את העובד בגין הוצאות הקשורות לעבודה. לפיכך, החוזה האישי אינו יכול לכלול זכות שונה מהותית מההסכם הקיבוצי, אלא אם כן הוא לטובת העובד. מכיוון שהסכום בחוזה האישי גבוה יותר, הוא גובר על ההסכם הקיבוצי. בנוסף, בית הדין מפרש את החוזה האישי באופן סביר, וקובע כי הצדדים לא התכוונו שהעובד יקבל תשלום כפול עבור אותה נסיעה וכי דמי הנסיעה לא היו תוספת שכר פיקטיבית. לפיכך, בית הדין מקבל את הערעור, וקובע כי העובד אינו זכאי לקבל את שני התשלומים במקביל.