ת"א 2684-01-12

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים. הצדדים הסכימו על קרות התאונה ועל חובת הנתבע לפצות את התובע, אך חלקו על גובה נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, ועל כושר ההשתכרות שלו לפני ואחרי התאונה. בית המשפט מינה מומחים רפואיים להערכת נכותו של התובע. המומחה האורתופדי סבר כי לתובע 46.9% נכות אורתופדית ו-10% נכות אסתטית, ואילו המומחה לבריאות הנפש העריך 10% נכות נפשית. בית המשפט קיבל חוות דעת אלה והוסיף וקבע כי לתובע נכות תפקודית בשיעור של 45%. באשר לכושר ההשתכרות של התובע, ציין בית המשפט כי עבודתו כעורך דין עצמאי לאחר התאונה הושפעה הן מנכותו התפקודית והן מהחלטתו להפוך לעצמאי. בית המשפט קבע כי יש לפצות את נכותו התפקודית של התובע על בסיס שכר צפוי גבוה משכרו הקודם, המשקף את כישוריו והפוטנציאל שלו. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 200,000 ₪ עבור סיוע עתידי מצדדים שלישיים, 150,000 ₪ עבור הגדלת הוצאות ניידות ו-70,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. בהתחשב בנכות הרפואית של התובע ובימי אשפוזו, פסק בית המשפט סך של 192,776 ₪ בגין כאב וסבל. סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 2,944,776 ש"ח, בניכוי תקבולים מהמוסד לביטוח לאומי, בסך 2,807,585 ש"ח. סכום זה כלל שכר טרחת עורך דין ומע"מ, מה שמביא את סך הפיצויים ל-3,234,618 שקל. לאחר ניכוי ארבעה תשלומים תכופים, הסכום הסופי שחבה הנתבעת לתובע עמד על 3,043,623 ₪, בתוספת הוצאות משפט. פסק הדין ניתן ביום 13.6.2019.