ת"א 21737-03-16

תקציר

בית המשפט מצא כי הסכם המכר בין התובעת למנוח היה אמיתי, ואילו הסכם המכר המאוחר בין המנוח לנתבעת 3 לא היה אותנטי. ההסכם האחרון עורר שאלות וספקות רבים בשל הנסיבות המחשידות שבהן נעשה. אי רישום הערת אזהרה לטובת התובעת טרם העסקה השנייה לא גבר על הקביעה כי הנתבעת 3 פעלה בחוסר תום לב. השופטת התרשמה מעדויותיהם של התובעת ועו"ד וקים, וקבעה כי המכירה לתובעת לא הייתה מותנית בתנאים כלשהם וכי לא נדון עניין העסקת בתו של המנוח. זאת ועוד, יחסיו הקרובים של הנתבע 3 עם המנוח, היעדר ייעוץ משפטי ותנאיו הבלתי הגיוניים של הסכם המכר תרמו כולם למסקנתו של השופט כי המכירה השנייה הייתה תרמית. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה על רישום זכויות הבעלות של התובעת ומחיקת הערת האזהרה לטובת הנתבעת 3. כמו כן חויבו הנתבעים בכיסוי משותף של הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע.