ת"א 42070-12-18

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: התובע תבע את הנתבע בגין אכיפת שטר חוב חתום לכאורה על ידי הנתבע, בסך 2.5 מיליון ₪. הנאשם התנגד בטענה כי חתימתו על הפתק מזויפת וכי נפל קורבן לתרמית, וחתם על הפתק מבלי להבין את השלכותיו. בית המשפט בחן את אמיתות חתימת הנתבע על שטר החוב. התובע הגיש חוות דעת מומחה המאשרת את אמיתות החתימה, דבר שהנתבע לא הצליח לסתור במידה מספקת. עם זאת, השופט קבע כי ראיות התובע בדבר נסיבות החתימה ומטרת שטר החוב אינן מספיקות ואינן סבירות. התובע טען כי השטר נועד להבטיח את הרווחים מעסקת נדל"ן, אך השופט מצא טענה זו בלתי הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם אופי העסקה. זאת ועוד, טענות התובעים בדבר תשלום של 650,000 ₪ לנתבעת לא היו משכנעות והעלו ספקות לגבי גרסתם לאירועים. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את תביעת התובע והורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורך הדין. השופט הגיע למסקנה כי הנתבע לא הבין על מה הוא חותם, ובעוד שהחתימה על שטר החוב הייתה ככל הנראה אותנטית, התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו.