תא"מ 13874-08-14

תקציר

המקרה עוסק במחלוקת על כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש שנגרמו בתאונה. התובע הגיש תביעה כנגד שני נתבעים - נהג הרכב (הנתבע מס' 1) ובעל הרכב (הנתבע מס' 2). השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנהג מפעיל את הרכב עם רישיון נהיגה בתוקף, מה שיקבע את הכיסוי הביטוחי. בית המשפט מצא כי רישיון הנהיגה של הנאשם מס' 2 נשלל מספר חודשים קודם לתאונה בשל מערכת מבוססת נקודות. אולם, השאלה המכרעת הייתה האם לנאשם מס' 2 הייתה ידיעה על שלילת רישיונו. בית-המשפט קבע, כי הנתבעת מס' 1, אשר הציבה עצמה בעמדת מבטח, לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבעת מס' 2 קיבלה הודעה מתאימה על הביטול. לא הוכח כי ההודעה נמסרה, והנאשם מס' 1 לא זימן את העדים הדרושים להעיד אחרת. בנוסף, מצא בית המשפט את עדותו של נאשם 2 אמינה, והכחיש את קבלת ההודעה. משכך, החליטה השופטת כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 ללא כל הוצאות, שכן הנתבעת מס' 1 לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. אולם, התביעה כנגד הנתבע מס' 1, בעל הרכב, התקבלה במלואה. הם חויבו לשלם לתובע 22,056 ש"ח, צמודים לשינויי המחירים לצרכן מיום 25.4.2016, בצירוף שכר טרחה בסך 379 ש"ח ו-17.55% מסכום הנזק כשכר טרחת עורך דין. התובעת הייתה פטורה מתשלום המחצית השנייה של האגרה.