בש"פ 3027/19

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בתנאים בהם רשאי אדם שאינו צד לערער על פסק דין, תוך דרישה לשני תנאים מצטברים: קיומו של "הליך נלווה" שהמערער היה צד לו, המוביל להכרעה שיפוטית המשפיעה על מצבו המשפטי, ופגיעה משמעותית בזכויותיו של המערער. בית המשפט מדגיש כי אמירות שליליות גרידא בפסק דין אינן מהוות זכות ערעור. במקרה הנוכחי, נמצא כי המערער, בא כוחו לשעבר של הנאשם, אינו "צד בפועל" להליך זה, שכן בחינת התנהלותו נועדה אך ורק להכרעה בעניינו של הנאשם. זה לא שינה את זכויותיו או חובותיו החוקיות, בניגוד לתרחישים שבהם עורך דין יכול לערער על פסיקת הוצאות אישיות. המערערת טענה להפרת זכויות ולפגיעה במוניטין, אך לא הצליחה להוכיח כל שינוי משפטי או נזק כספי ישיר, הדרוש לערעור מסוג זה. גם תלונה שהוגשה נגדו לוועדת האתיקה או פתיחה אפשרית בהליכים משפטיים לא הספיקו כדי לבסס חובה משפטית שונה. אשר על כן, הערעור נדחה מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי הסף הנדרשים לערעור על ההחלטה. פסק הדין ניתן סופית ב-11 ביוני 2019.