תפ"ח 582/84

תקציר

התיק סובב סביב פרשנותם ויישומם של סעיפים 74, 80, 165 ו-166 לחוק סדר הדין הפלילי ביחס לזכות לעיין ב"ראיות קונספירציה" שנאספו על ידי התביעה. התביעה ביקשה להציג ראיות קונספירציה לפי סעיף 165 לתקשי"ר, וההגנה ביקשה גישה לראיות אלה לצורכי עיון והעתקה. בית המשפט קבע כי לנאשם אין זכות לעיין בראיות שנאספו על ידי התביעה לצורך הצגת ראיות קשירת קשר כאמור בסעיף 165 לתקשי"ר. התביעה אינה נדרשת לגלות ראיה כזו לפני הצגתה בבית המשפט. עם זאת, למען ההגינות, על המדינה ליידע את הנאשם על כל ראיה רלוונטית לאישום העשויה להשפיע על תוצאות המשפט. הסתרת ראיות כאלה מהנאשם אינה אתית. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי על התביעה להציג את כל הראיות שנועדו להוכיח את אשמתו של הנאשם בעניינה, ולתת לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן. זה כולל ראיות שמצפות וסותרות כל טיעון הגנה מפתיע שניתן היה לצפות באופן סביר. "ראיות קונספירציה", לעומת זאת, אשר נאספות כדי לענות על טענות הגנה בלתי צפויות, אינן צריכות להיות מוצגות לנאשם מראש. בית המשפט נימק זאת בכך שזכותו של הנאשם להגנה נאותה מוגנת באמצעים אחרים, כגון חקירה נגדית של עדי תביעה והצגת ראיות נוספות. יתר על כן, מתן אפשרות להגנה לעקוב אחר איסוף ראיות קונספירציה יהיה בלתי סביר ועלול להוביל להפרעה. ההקשר ההיסטורי של הוראות המפלגה הקומוניסטית של סין תומך אף הוא בפרשנות זו, שכן זכות העיון נועדה להחליף את החובה הקודמת לערוך חקירה מקדמית. השופט קדמי, יחד עם השופטים ולנשטיין ושאצקי, הגיע למסקנה כי התביעה אינה מחויבת לגלות ראיית קשירת קשר עם השגתה, אלא עליה לעשות כן לפני סיום הצגת הראיה אם מחליטה שלא להגיש.