תמ"ש 53041-12-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין בני זוג נשואים המשתייכים לחברה מסורתית, על זכויות בנכס מקרקעין ותביעות כספיות לגבי נכסים שונים לאחר גירושיהם. האישה טענה לזכויות קנייניות בנכס המקרקעין בו התגוררו, וטענה כי הנכס נבנה לצרכיהם טרם נישואיהם וכי הוא נועד להם, לחילופין תבעה זכויות המבוססות על שימוש משותף לאורך תקופה ארוכה. כמו כן טענה לזכויות כספיות בנכסים שונים, לרבות כספים שהופקדו בחשבון הבנק שלה, זהב ומטלטלין. הבעל, לעומת זאת, טען כי הנכס שייך לאביו, שהתיר להם להשתמש בו, ולכן לאישה אין זכויות קנייניות. באשר לתביעות הכספיות טען הבעל כי הכספים בחשבון האישה אינם נכסיהם המשותפים וכי הזהב שייך לו. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים ומצא כי האישה לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה לנכס המקרקעין. רישום הנכס היה על שם האב, והאישה לא הפריכה חזקת בעלות זו. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את טענת האישה בדבר כוונה ספציפית לחלוק בנכס, שכן הוא אינו בבעלות מי מבני הזוג. עם זאת, בית המשפט הכיר בזכותה של האישה להשתמש בנכס על סמך הרשות שניתנה על ידי האב, וסיווג אותו כ"רישיון במקרקעין". באשר לתביעות הכספיות, הורה בית המשפט על חלוקת הנכסים שנצברו במהלך הנישואין בהתאם לכוונתם המשתמעת של בני הזוג, כפי שנקבע בחוק. טענתו של האיש לחלוקה לא שוויונית נדחתה כבלתי מוכחת. עוד קבע בית המשפט כי הכסף שהופקד בחשבון הבנק של האישה במהלך הנישואין היה נכס משותף והורה לגבר לשלם לאישה מחצית מהסכום שנמשך. גם טענתו של האיש בעניין הזהב נדחתה מחוסר ראיות. בית המשפט הורה לעורכי הדין של הצדדים לסייע בחלוקת המטלטלין. בנוסף, תביעת האב לפינוי התקבלה, אך מועד הפינוי נקבע ליום 31.8.2025, בהתחשב בזמן הנדרש לאישה להסדיר דיור חלופי ובהשפעת המעבר על הקטינים. גם תביעת האב לדמי שכירות התקבלה באופן חלקי, כאשר האישה חויבה במחצית מדמי השימוש שנקבעו, החל ממועד פסק הדין. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו, וניתן היה לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.