תמ"ש 36750-02-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לדירת אב לאחר מותו. האב הותיר אחריו צוואה המחלקת את עזבונו אך אינה כוללת את הדירה המדוברת. התובע, אחד מבניו המנוחים, טען כי יש לו זכות בלתי חוזרת להשתמש בדירה על סמך הסכם לכאורה עם אביו. עוד טען כי אמו העניקה לו במתנה את זכויותיה בדירה לפני מותה. הנתבעים, ילדיו האחרים של המנוח, התנגדו וביקשו לחלק את הדירה לפי דיני הירושה. בית המשפט בחן את התביעות מבעד לעדשות דיני הרישוי וההלוואות, בהתחשב במעמדה של זכות הקניין, בציפיות הצדדים ובהיעדר השקעה או חזקה בלעדית של התובע. נמצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של הסכם שימוש בלתי חוזר וכי הדירה ננטשה מעיקרה. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בתוקפה של מתנה נטענת מאמו של התובע, וציין את היעדר הרישום ואת הנסיבות המפוקפקות סביב ביצועו. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת, בקובעו כי לכל היורשים זכויות שוות בדירה. התובע חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעים.