ת"א 1708/07

תקציר

התיק נסוב סביב בקשת התובעים לגישה בלתי מוגבלת למפעלי התעשייה האווירית הנתבעת לצרכי עבודה. התובעת ירונה מרנין היא מהנדסת אווירונאוטיקה שעבדה בעבר באחד מקבלני המשנה של התעשייה האווירית. חברתה, התובעת מי-מרנין יישומים הנדסיים בע"מ, מבצעת חבילות עבודה הנדסיות ומשאילה כוח אדם בתחום התעופה. התעשייה האווירית היא חברה ממשלתית וספקית מרכזית של אווירונאוטיקה בישראל. מרנין וחברתה (ביחד "התובעות") טוענות כי סירובה של התעשייה האווירית לאפשר את כניסתו של מרנין למתחם הוא תוצאה של נקמנות ואפליה. לטענתם, כניסתה נחוצה לצורך שיווק, פעילות תפעולית ופגישות עסקיות וכי היא פוגעת קשות בעסקיהם של התובעים. מנגד, התעשייה האווירית מצדיקה את מדיניות השליטה בגישה לחצריה בצורך להגן על המידע העסקי הרגיש והסודי שלה ולשמור על האבטחה. החברה טוענת כי יש לה שיקול דעת להחליט למי לאפשר כניסה וכי יש לה אינטרס לגיטימי לעשות זאת. בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר מניעים פסולים מצד התעשייה האווירית. היא קיבלה את עמדת החברה כי מדיניות האבטחה שלה הכרחית וכי אין מקום להעניק לתובעים היתרי כניסה. עדויותיהם של אנשי התעשייה האווירית נמצאו אמינות, וטענות התובעים נמצאו בלתי משכנעות. נקבע כי מדיניות בקרת הגישה של התעשייה האווירית לחצריה היא לגיטימית, במיוחד נוכח המידע הרגיש שברשותה. לחברה יש זכות לאפשר גישה לאנשים מסוימים תוך מניעת גישה לאחרים, והבדיקות הביטחוניות שלה סבירות. התובעים לא הציגו כל זכות קנויה שתאפשר להם גישה חופשית לחצריו הפרטיים של הנתבע. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעים לא ביססו את טענותיהם לאפליה. בסופו של דבר דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשלם לתעשייה האווירית הוצאות בסך 100 אלף שקל.