ת"א 7589-11-13

תקציר

התובעת, שנקלעה לקשיים כלכליים, טענה כי הסכם מכר דירתה עם הנתבעת, אחייניתה, אינו אמיתי וכי הוסכם כי היא תגור בדירה עד סוף ימיה ללא כל תמורה. היא טענה כי החוזה נועד למראית עין בלבד, וכי הוא בטל בשל מרמה ועושק, וכן טענה למרמה ולהסכם בעל פה המאפשר לה להתגורר בדירה ללא דמי שכירות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. עורך הדין שניסח את ההסכם העיד כי התובע היה מודע לחלוטין לתנאים וכי המחיר היה הוגן, והשופט מצא את עדותו של הנתבע אמינה. השופטת ציינה את פניית הפרסה של התובעת מדבריה הראשונים ומצאה כי טענתה כי החוזה מטעה אינה נתמכת. בהיעדר ראיות לקיפוח, ובהסתמך על גרסת הנתבע כי התובעת הסכימה לשלם דמי שכירות מופחתים, קבע השופט כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה. התביעה נדחתה, והתביעה שכנגד התקבלה, וכתוצאה מכך פונה התובע מהדירה. השופט העניק לנתבע שיקול דעת לפצל את הסעד והורה לתובע לשלם הוצאות משפט מופחתות.