ת"א 45086-04-21

תקציר

התובעים, שהם דיירים מוגנים בדירה בבניין בבעלות הנתבעים, ביקשו צו קבוע שימנע מהנתבעים להיכנס לדירתם לצורך ביצוע עבודות בנייה, לרבות עבודות שאושרו בהיתר בניה. הנתבעים הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה תכנית הכוללת שינויים משמעותיים בבניין, לרבות בדירת התובעים. התובעים התנגדו לתוכנית, אך התנגדויותיהם נדחו על ידי הוועדה המקומית וועדת הערר. לאחר מכן הגישו התובעים עתירה מנהלית, שנדחתה אף היא על ידי בית המשפט, שקבע כי החלטות ועדות התכנון בהיבטים התכנוניים של התיק היו סבירות. עוד קבע בית המשפט כי יש לדון בתביעות הקנייניות בערכאה שיפוטית. בהמשך הגישו הנתבעים בקשה להיתר בנייה בהתאם לתכנית, לה התנגדו גם התובעים, אך התנגדותם נדחתה שוב. לאחר מכן הגישו התובעים את התביעה הנוכחית, בה ביקשו למנוע מהנתבעים להיכנס לדירתם לצורך ביצוע עבודות הבנייה המתוכננות. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא נכנסו לדירה ללא רשות ולא הייתה להם כל כוונה לעשות כן בעתיד. עמדת הנתבעים הייתה כי הם יבצעו את העבודה רק לאחר קבלת צו בית משפט בעקבות תביעה לפינוי התובעים, אשר ייתן לתובעים הזדמנות להציג את טענותיהם הקנייניות. בית המשפט קבע כי לנתבעים עומדת הזכות לתכנן שינויים ולהגיש בקשות להיתרי בנייה, והתובעים לא הוכיחו כל זכות חוקית למנוע זאת. כמו כן, הסוגיות הקנייניות שבין הצדדים צריכות להידון בתביעת פינוי, כפי שנקבע בחוק הגנת הדייר. לפיכך, בית המשפט העניק סעד חלקי בלבד, והורה לנתבעים להימנע מביצוע העבודה אלא אם השיגו צו בית משפט רלוונטי באמצעות תביעת פינוי. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.