ע"פ 5925/13

תקציר

שלושה תושבי ישראל, המערערים 1, 2 ו-3, הורשעו בחברות בארגון הטרור חמאס ונידונו למאסר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. על המערערים 1 ו-2 נגזרו שבעה חודשים בניכוי ימי מעצרם, ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, ואילו על המערער 3 נגזרו שישה חודשי מאסר, גם הם בניכוי ימי מעצרו, ושלוש שנות מאסר על תנאי. הרשעות זאת נבעו מהודאותיהם בהשתתפות בפעילות חברתית, חינוכית ודתית של חמאס, שנועדה לחזק את מעמדו של הארגון בקרב התושבים המוסלמים בירושלים. הפעילות כללה תמיכה במוסדות חינוך, קיום שיעורי דת, ארגון ארוחות ציבוריות והפעלת מחנות קיץ. המערערים ערערו על גזרי הדין וטענו לעבודות שירות או לקיצור תקופת המאסר. המערער 1 ביקש להפחיתו לשישה חודשים, בניכוי תקופת המעצר, בטענה כי יש להתחשב במאסר הממושך ובמעצר הבית. המערער 2 טען כי בית המשפט יצר ציפייה לעבודות שירות בכך ששלח אותו לממונה על עבודות ציבוריות, וכי יש להתחשב בתפקידו השולי ובנסיבותיו האישיות. בתוך כך, הדגיש המערער 3 את תפקידו המוגבל ואת בריאותו הרופפת, הן שלו והן של אשתו, וביקש לגזור עליו עונש ללא הרשעה או עבודות שירות במקום מאסר. השופט א' רובינשטיין, אליו הצטרף השופט ז' זילברטל, קבע כי יש לקבל את הערעור. השופט הציע להפחית את עונשם של המערערים 1 ו-2 לשישה חודשים ולאפשר לכל שלושת המערערים לרצות את ששת החודשים הנותרים בניכוי תקופות מעצרם באמצעות עבודות שירות. גישה זו, טען השופט רובינשטיין, תשרת את האינטרס הציבורי ותמנע פגיעה מיותרת במערערים, שכבר ישבו זמן ניכר במעצר ובמעצר בית ולא נשקפת מהם סכנה ביטחונית נוספת. עם זאת, סגן הנשיא מ' נאור חלק על כך, והדגיש את חומרתן של עבירות נגד ביטחון המדינה. היא טענה כי העונשים שהטיל בית המשפט המחוזי היו מתונים ואין להתערב בהם, במיוחד בהתחשב בהסדרי הטיעון, שהזכירו את האפשרות למאסר. לטענת המשנה לנשיא, מעצרם ומעצר הבית של המערערים כבר נלקחו בחשבון על ידי בית משפט קמא, והציפייה לעבודות שירות שיצרה הפנייה לממונה על עבודות ציבוריות לא הייתה סיבה מספקת להפחתת העונשים. בסופו של דבר התקבלה החלטת הרוב של השופטים רובינשטיין וזילברטל, והערעורים התקבלו, תוך שינוי גזרי הדין כפי שהציע השופט רובינשטיין.