ע"א 546/86

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון היה לטובת המערערת, והורה למשיב, מלח המועסק על ידי החברה המערערת, לפצות אותם בגין שליש מההוצאות שנגרמו להם במהלך פרשת הברחת משקאות חריפים בטייוואן. המשיב, יחד עם שני מלחים נוספים, נעצר והואשם בהברחה. החברה המערערת, שיוצגה על ידי הנשיא מ' שמגר, טענה כי כתב התחייבות חתום על ידי המשיב אישר לחברה לשכור עורך דין וייצג התחייבות לשפות את החברה בגין כל ההוצאות הקשורות במשפט. בית המשפט פירש את נוסחו הרחב של המכתב כך שיכלול לא רק את הוצאות המשפט הפלילי אלא גם קנס מינהלי שהוטל על המשיב, שהיה בעל אופי עונשי וכוון כלפיו באופן אישי, למרות שאשמתו לא הוכחה בבית המשפט הפלילי. מסקנה זו נתמכה גם בבחינת כוונת הצדדים מאחורי כתב ההתחייבות. בנוסף, החליט בית המשפט שלא לפסוק למערערת ריבית מעבר למה שדרשו מלכתחילה בערכאה הראשונה. המשיב חויב לשלם למערערת סכום השווה ל-3,866.54 דולר שקל, בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 11% מיום 20.8.1978 ועד למועד התשלום בפועל. המשיב חויב גם בהוצאות המשפט של המערערת, לרבות הצמדה וריבית. פסק הדין התקבל פה אחד בין השופטים, בהם השופט ד' לוין והשופט י' מלץ.