עת"מ 2235/07

תקציר

בעלי חלקה בראשון לציון, המכונה חלקה 2 בגוש 3946, עתרו לבית המשפט לאחר שהעירייה דרשה היטלי כביש ומדרכה נוספים, אגרות הנחת צנרת ואגרות תיעול, בעקבות גילוי בנייה בלתי מורשית בשטח העותרים. העותרים טענו כי כבר שילמו את דמי ההשתתפות הנדרשים עבור התשתיות המדוברות, וכי בקשת העירייה מהווה סיכון כפול. עוד טענו כי הבנייה הבלתי מורשית בוצעה על ידי שוכרים, שלא ידעו עליהם, ולכן על העירייה לתבוע את השוכרים תמורת שכר הטרחה. העירייה, לעומת זאת, טענה כי העותרים, כבעלי נכסים, אחראים לאגרות, שחלות הן על בנייה חוקית והן על בנייה בלתי חוקית. בית המשפט פסק לטובת העותרים. נקבע כי דרישת העירייה לתשלום אינה קשורה לעבודות תשתית ספציפיות, ולכן אינה יכולה להיחשב כחיוב תקף. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי על פי פסיקות קודמות, חייבת להיות זיקה בין ההיטל לבין ביצוע עבודות תשתית, שבמקרה זה הייתה חסרה. עוד קבע בית המשפט כי העותרים אינם אחראים לתשלום היטלים על בנייה בלתי חוקית, שכן אגרות אלה התבססו על אומדנים של בנייה חוקית, ולא ניתן היה לצפות באופן סביר שהעירייה תישא באחריות לבנייה הבלתי חוקית בעת חישוב ההיטלים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין לתמרץ בנייה בלתי חוקית, ולכן בעלי נכסים שלא הכשירו את הבנייה הבלתי מורשית שלהם יהיו כפופים להיטלים. בנוסף, קבע בית המשפט כי ההיטלים הם באחריות בעלי הנכסים, ולא באחריות הדיירים שביצעו את הבנייה הבלתי חוקית. טענות העותרים בדבר תקופת ההתיישנות ואי הוכחת קיומם של המבנים הבלתי חוקיים על ידי העירייה נדחו, שכן העותרים לא יכלו לספק מידע מוחלט על מועדי הבנייה, וראיות העירייה, לרבות דוחות הנדסיים ותצלומים, נחשבות מספיקות. לבסוף, קבע בית המשפט כי שיהוי קל בהגשת העתירה אינו מצדיק את דחייתה, מה גם שהעירייה הסכימה למספר הארכות, והבנייה הבלתי מורשית כבר הייתה במקומה. משכך, חויבה העירייה לשאת בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.