סע"ש 39547-02-18

תקציר

בית הדין מצא כי מרבית טענותיו של התובע נגד מעסיקו לשעבר אינן מבוססות. התובע, עובד בחברת ניקיון ואחזקה, טען כי תלושי השכר שלו פיקטיביים, וכי שולם לו שכר נמוך עבור עבודתו. עם זאת, השופטת מצאה כי תלושי השכר היו אמיתיים, וכי התובע שולם כראוי בהתאם לתנאי העסקתו. עוד טען התובע כי פוטר שלא כדין והיה זכאי לתשלומים שונים עם פיטוריו, לרבות דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויים – אך השופטת קבעה כי הוא לא פוטר, ולכן לא חייבים לו תשלומים כאלה. השופט אכן פסק לטובת התובע בשני סעיפים. ראשית, המעסיק לא מסר לתובע הודעה על תנאי העסקתו בשפה שהבין – לא די בהודעת העסקה בעברית. משכך, הורה השופט לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרה זו. שנית, השופטת קבעה כי התובע זכאי לתשלומים נוספים בגין חופשה שנתית, והורתה לנתבעת לשלם לו בגין כך סך של 1,728.94 ₪. בסך הכל הורה השופט לנתבע לשלם לתובע 2,524 ש"ח, וכן הורה לתובע לשלם לנתבע 5,000 ש"ח שכר טרחת משפט, לצד 1,000 ש"ח הוצאות משפט. השופט הגיע למסקנה כי מאחר שהתביעה לא צלחה ברובה, היה על התובע לדעת שאין סיכוי שהיא תצליח, ולכן עליו לשאת בהוצאות ההגנה. לצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.