ע"א 322/83

תקציר

התיק סובב סביב זוג נשוי, שניהם עובדים כרופאי שיניים באותה מרפאה, ומיסוי הכנסותיהם המשותפות. המערער טען כי יש לחשב את הכנסות אשתו בנפרד לצורך שומת מס הכנסה לשנים 1978-1980, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, לעומת זאת, פסק לטובת המערער. בית המשפט קבע כי המבחן לקביעת תלות בין מקורות הכנסה צריך להיות מהותי ולא פורמלי. בית המשפט מצא כי הפקדת הכנסות בחשבון בנק משותף, שממנו שולמו גם הוצאות, אינה מעידה על קיומה של שותפות במקרה זה, שכן מקובל שבני זוג מנהלים את כספם בדרך זו, גם כאשר הכנסותיהם אינן תלויות זו בזו. יתר על כן, היחס המזדמן של האישה ללקוחותיו של הבעל במקרים דחופים לא העיד על תלות, שכן מדובר בתופעה שכיחה של עמיתים לעזור זה לזה במצבים כאלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימת תלות חלשה יחסית בין שני מקורות ההכנסה, ולכן יש לראותם כעצמאיים. לפיכך, הערעור התקבל, והמשיב חויב לפצות את המערערת בגין ההוצאות שנגרמו בשתי הערכאות, בסך כולל של 800,000 ₪. השופט ש' נתניהו, השופט א' ברק והשופט י' וייס הכריעו פה אחד לטובת המערער.