בג"צ 1619/91

תקציר

במקרה שלפנינו, העותר, מפקח חברת "השקם", לקה באוטם שריר הלב בעת ביצוע ביקורות במתקני החברה בקציעות. לטענתו, יש לסווג אירוע בריאותי זה כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי, התשכ"ח-1968, בשל נסיבות מלחיצות בהן נתקל במהלך יום עבודתו, כגון ויכוח בבאר שבע וחשיפה לטמפרטורות קיצוניות. אלא שהמוסד לביטוח לאומי דחה טענה זו, וגם ערעורים נוספים בבתי הדין האזוריים והארציים לעבודה נכשלו. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם אוטם שריר הלב יכול להיחשב "תאונה" על פי החוק, הזקוק להוכחה של "אירוע חריג" בעבודה. למרות שהעותר הציג ראיות לגורמי לחץ ולהבדלי טמפרטורה משמעותיים, עדויות מומחים הצביעו על מצבים בריאותיים קיימים כגורמים מכריעים יותר בהתקף הלב שלו. הן ד"ר שטראוס (מטעם המוסד לביטוח לאומי) והן מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עמיקם, מצאו כי סביר יותר שהתקף הלב הושפע מבריאותו ומאורח חייו של העותר, כגון השמנת יתר ועישון, מאשר מאירועים בעבודה. בית הדין האזורי לעבודה מינה תחילה מומחה למרות ההצדקה המפוקפקת, אך בסופו של דבר אישר בית הדין הארצי לעבודה את דרישת הראיות לאירוע חריג. בג"ץ אישר קביעה זו, והדגיש כי ללא הוכחת אופיו החריג של האירוע שקדם לאוטם, לא ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה. בית הדין דחה את טענות העותרת בדבר חוסר העקביות של מבחן "האירוע החריג" וטענות לאפליה, תוך שהוא מצטט תקדימים משפטיים ופרקטיקות מקובלות בתיקי תאונות עבודה. לפיכך, העתירה נדחתה, ללא פסיקת הוצאות.