בש"א 5613/04

תקציר

המבקשים, בעלי מפעל לייצור בדי קטיפה, ביקשו למנוע מעיריית קריית מלאכי לגבות ארנונה כללית. לטענתם, העירייה אישרה בשנת 1992 הנחות בארנונה להקמת מפעל חדש, שאמורות לחול על חלקים משודרגים במפעל הישן שלהם. העירייה ערערה על פרשנות זו והוציאה דרישת תשלום. המבקשים טענו גם לתשלום יתר של מיסים בגין שנים קודמות בשל רשלנות העירייה, וביקשו פיצויים. העירייה ערערה על סמכותו של בית המשפט והעלתה את הגנות ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בתביעה הכספית, שאינה עניין מנהלי בלבד בשל טענת הרשלנות. עוד נמצא כי התביעה אינה חסומה בזמן, שכן תקופת ההתיישנות החלה כאשר נודע לתובעים על חיובי היתר. סעד זמני ניתן לטובת המבקשים, האוסר על העירייה לפתוח בהליכי גבייה עד למתן פסק דין סופי, נוכח העמדת ביטחונות מספיקים בידי המבקשים וקיומה של זכות לכאורה להשבת הסכומים שנגבו ביתר. בהחלטה הודגש כי הוראת חוק ברורה מונעת הליכי גבייה בגין חובות שבמחלוקת וכי תביעתם הכספית של המבקשים מוצדקת. לפיכך, צו המניעה הזמני נותר על כנו עד למתן פסק דין סופי. החלטה זו התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.