ת"פ 26937-07-12

תקציר

השופט, רפי כרמל, שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו בתיק והגיע להכרעת דין באשמת ניסיון שוד לפי סעיפים 402(ב) ו-25 לחוק העונשין. ההחלטה מתבססת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, היו שני מפגשים בין הנאשם לבין הקורבנות לפני ואחרי האירוע, שבמהלכם הייתה לקורבנות ראייה ברורה של התוקף. עדויות הקורבנות בנוגע לזהות הדוקר היו עקביות ומפורטות. כמו כן, הנאשם זוהה במסדרי זיהוי על ידי שני הקורבנות, י' וק'. תיאורי הופעתו של התוקף, לרבות לבושו ומאפייניו הגופניים, תאמו את תיאוריו של הנאשם בשני המפגשים. יש לציין כי י' הדגישה את ודאותה וציינה כי זיהתה את עיניו, אפו ופניו של הנאשם. בנוסף, האקדח הייחודי שנמצא ברשות הנאשם, שתאם את תיאורו של י', חיזק עוד יותר את זיהויו כמבצע הפיגוע. השופט הכיר באופי הטראומטי של האירוע ובגילן הצעיר של הקורבנות, אך עדויותיהם נותרו עקביות ומשכנעות. יתר על כן, השופט שקל את היבטי החקירה ולא מצא ראיות חותכות להתנהלות בלתי תקינה של המשטרה, למרות כמה אי סדרים בחקירה הראשונית. שתיקתו של הנאשם בחקירתו במשטרה נתפסה אף היא כגורם משמעותי, שכן היא התיישרה עם נרטיב התביעה. על סמך הצטברות ראיות זו הגיע השופט כרמל למסקנה כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר. הכרעת הדין, שניתנה בנוכחות בא כוח המאשימה, בא כוח הנאשם והנאשם עצמו, מצאה את הנאשם אחראי לניסיון השוד.