ע"פ 2058/14

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי עו"ד יעקב וינרוט, עו"ד עמית חדד ועו"ד אופיר חוגרי, מתייחס לחומרת העונש שנגזר על מרשם בעקבות הרשעתו באימונים צבאיים אסורים וביציאה בלתי חוקית מישראל. עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, נגעו לנסיעתו של המערער לסוריה בשנת 2013 כדי להצטרף לג'בהת אלנצרה, ארגון אסלאמי רדיקלי הנלחם במשטר אסד, המונע על ידי אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית. המערער יצר קשר עם פעיל ירדני ונסע באופן בלתי חוקי מתורכיה לסוריה. הוא שהה שלושה ימים עם הארגון בטיפול בנשק, לפני שהחליט לחזור לטורקיה בשל עיכובים בגיוסו. עם שובו ארצה נעצר. המערער הודה תחילה באשמה אך בהמשך הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בעבירות האמורות וגזר עליו חמישה עשר חודשי מאסר, עם 12 חודשים ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין האישומים המתאימים. הערעור על גזר הדין התמקד בטענה כי המעשים שבוצעו היו בשולי העבירה, ושיקולי ההרתעה יושמו באופן פסול על ידי בית המשפט המחוזי. המערער ציין גם נסיבות מקלות, לרבות מניעיו, שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון והפגיעה בשמו הטוב. המשיב, שיוצג על ידי עו"ד חיים שוייצר, טען כי גזר הדין נופל בגדר הסדר הטיעון המוסכם ואין להפריע לו. ערכאת הערעור, בראשות השופטת א' חיות, קבעה כי היא אינה נוהגת להתערב בעונשים המוטלים על ידי בית משפט קמא, במיוחד כאשר הם נמצאים בטווח הסדר הטיעון המוסכם. השופטת חיות מצאה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי היה מוצדק, בהתחשב בסיכונים הביטחוניים הפוטנציאליים ובנסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט ציין את היעדר עונש מוגדר בגין עבירה של אימונים צבאיים אסורים ואת הצורך לשקול את הסכנה הנשקפת מעבירות אלה לביטחון ישראל. גם הנסיבות המקלות נמצאו מתאימות על ידי בית המשפט בבואו לקבוע את העונש. נוכח העובדה שגזר הדין היה בטווח המוסכם וחוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב במקרים כאלה, נדחה הערעור.