עע"מ 10014/16

תקציר

בית המשפט דן בערעור בעניין החלת חוק חופש המידע על חפירות ארכיאולוגיות ביהודה ושומרון. המערערים ביקשו מידע על היבטים שונים, לרבות זהותם של בעלי היתרי החפירה, שלטענתם יש לחשוף בפומבי בשל אופיים הציבורי של היתרים אלה והשפעתן המשמעותית של החפירות. המשיבים התנגדו לחשיפה, בנימוק של פגיעה מקצועית פוטנציאלית, כמו חרם אקדמי, בחופרים. בית המשפט הכיר באיזון בין זכות הציבור לדעת לבין פגיעה אישית פוטנציאלית, ובסופו של דבר החליט כי מידע מסוים צריך להישאר חסוי כדי להגן על אינטרסים מקצועיים ויחסי חוץ. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לפרסם את שמותיהם של החופרים שלא התנגדו לחשיפה, והדגיש כי החשש לפגיעה מקצועית לא צריך לגבור על השקיפות, אלא אם כן הדבר מוצדק במפורש. ההחלטה הדגישה את המורכבות של איזון בין שקיפות לחיסיון, במיוחד בתחומים רגישים מבחינה גיאופוליטית, תוך אישור גישתו הזהירה של בית המשפט לעקוף החלטות מדינה על מידע שלא נחשף. בית המשפט דחה את הערעור, למעט גילוי חלקי של פרטי החופרים שלא התנגדו, מה שחיזק את הצורך לשקול את האינטרס הציבורי אל מול השלכות מקצועיות ודיפלומטיות אפשריות.