בג"צ 7/76

תקציר

בג"ץ דן במקרה של עותר שלא תבע הטבות במסגרת הזמן הקבועה בחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. החוק קובע תשלומים לנכים עקב רדיפות הנאצים. העותר, כיום בן למעלה מ-85, החמיץ את המועד האחרון והגיש בקשה להטבות לפי החוק המתוקן רק בשנת 1969. הרשות המוסמכת הכירה בנכותו אך קבעה לו שיעור נכות של 0%. העותר ערער והשיעור הועלה בסופו של דבר ל-25%, מה שזיכה אותו בהטבות. עם זאת, הרשות סירבה לבקשתו להאריך את המועד האחרון לתביעות קודמות. לאחר מאבק משפטי ממושך, פסק בית המשפט העליון לטובת העותר, והתיר לו להאריך את המועד. לאחר מכן ביקשה הרשות בדיקה רפואית לקביעת אחוזי הנכות שלו לתקופה הנדונה, אך העותר סירב. בית המשפט, בדעת רוב, קבע כי קביעת שיעור הנכות לתקופה המאוחרת חלה גם על התקופה הקודמת, והורה לרשות לשלם את הוצאות העותר. השופט לנדוי חלק על כך, וטען כי יש לקבוע את השיעור בבדיקה רפואית לתקופה הספציפית הנדונה. החלטת הרוב התבססה על פסיקה קודמת ועל ההיגיון שחל הקביעה הקודמת של שיעור הנכות. הצו המותנה הפך למוחלט, והמשיבים חויבו לשלם את הוצאות העותר.