ת"א 55871-03-21

תקציר

הסכסוך הוא על קומת מרתף שבנה הנתבע, הבעלים של אחת מ-24 דירות בבניין הנמצא בפרויקט התחדשות עירונית. התובעים, בעלי דירות אחרים, תבעו את הנתבע על סירובה לשתף פעולה עם הפרויקט. לטענתם, המרתף נבנה ברכוש משותף וללא ההיתרים הנדרשים, וכי הנתבעת אינה זכאית לכל פיצוי בגינו. הנתבע, לעומת זאת, טען כי יש לו הסכמה מרוב בעלי הדירות וכי הבנייה שלו ייחודית ומיוחדת, המצדיקה פיצוי. בית המשפט מצא כי טענת התובעים כי המרתף נבנה על רכוש משותף אינה מבוססת דיה ויכולות להיות לה השלכות על היבטים אחרים של מערכת היחסים בין הצדדים. לפיכך, היא לא זכתה להתייחסות בפסק דין זה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת זכאית לתמורה בגין קומת המרתף, ודחה את טענות התובעים נגדה. עם זאת, אין לתת את התמורה באמצעות הגדלת שטח דירתו החדשה של הנתבע, כפי שהציעו התובעים, אלא באמצעות משא ומתן פנימי בין בעלי הדירות. הנושא המרכזי היה השיקול המתאים לקומת המרתף. השמאי המומחה מטעם התובעים, היחיד שנתן חוות דעת, הגיע למסקנה כי על הנתבע לקבל תוספת של 14.74 מ"ר בדירתו החדשה למרתף. בית המשפט קיבל חוות דעת מומחה זו, שכן הנתבע סירב למספר הזדמנויות לספק מומחיות נגדית או טיעוני נגד וסירובו נחשב בלתי סביר. מאחר שהנתבעת המשיכה לסרב לשתף פעולה, נעתר בית המשפט לבקשת התובעים לאשר את פרויקט ההתחדשות העירונית ומינה נציג משפטי, עו"ד עידו שוורץ, שיחתום בשם הנתבעת על המסמכים הדרושים. לנתבע ניתנה האפשרות להודיע לתובעים בתוך שבעה ימים מיום מתן פסק הדין כי הוא מוכן לחתום על ההסכם באופן מיידי, דבר שייתר את מינויו של שוורץ. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לכסות את הוצאות המשפט של התובעים, לרבות שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין בסך 34,615.34 ₪, וכן 30,000 ₪ נוספים שכר טרחת עורך דין. פסק הדין שיקף למעשה את הצעתם המקורית של התובעים לנתבע, אך הוא סירב.