רע"א 9615/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר. התביעה המקורית הייתה מחלוקת על התחייבות לתרום למוסד תורני. הנתבעים טענו בתחילה כי ההתחייבות בוטלה במהלך חייו של התורם, אך בהמשך ניסו לתקן את כתב ההגנה שלהם ולטעון כי המסמך זויף ללא רשות מבית המשפט. הערכאה הנמוכה יותר הורתה על מחיקת ההודעה המתוקנת, והערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגישו המבקשים את התיק לערכאה גבוהה יותר, שגם דחתה את בקשתם למתן רשות ערעור. ההחלטה מתבססת על פרשנות של תקנה פרוצדורלית, אשר בית המשפט קבע כי אינה מאפשרת לצדדים לתקן את דבריהם ללא רשות מבית המשפט, גם אם הייתה להם חוות דעת מומחה שתתמוך בטענתם. התקנה הנדונה, תקנה 136, פורשה כך שהיא חלה רק על מומחים שמונו על ידי בית המשפט, ולא על מומחים שנשכרו על ידי הצדדים עצמם. עוד הדגיש בית המשפט כי מתן אפשרות לצדדים לתקן את הודעותיהם ללא הגבלה יוביל להליכים משפטיים לא יעילים ולא תכליתיים. פסק דין זה מחזק את המגבלות על תיקון כתב ההגנה ועל ניהול יעיל של הליכים משפטיים.