רע"פ 5595/07

תקציר

המבקש הורשע בפריצה לבית מגורים ובגניבה, על סמך ראיות נסיבתיות, לרבות עדות עד ראייה למספר רכב, וזיהה את המבקש במסדר זיהוי משטרתי. המבקש ערער פעמיים, בטענה כי ההרשעה מסתמכת על עדות שמיעה, אך בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שגם היא נדחתה. שופט בית המשפט העליון הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי עדותו של עד הראייה, אף שהיא עדות שמיעה, נופלת בגדר החריג של res gesta, ולכן היא קבילה כראיה. בית המשפט הסכים גם עם ממצאי הערכאות הקודמות בדבר קביעות עובדתיות ומהימנות, והדגיש כי ערכאת ערעור ממעטת להתערב בממצאים אלה. מאחר שהבקשה לא עוררה שאלות משפטיות עקרוניות והחלטות הערכאות הקודמות היו יסודיות, דחה שופט בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, וקבע כי מהימנות עדותו של עד הראייה מבוססת דיה.