ת"א 2226/03

תקציר

השופטת קבעה כי תביעת התובעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה מבוססת. ראשית, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שאירעה תאונת דרכים. השופט הביע ספקנות כלפי גרסתם בשל חוסר עקביות והיסטוריה של תאונות מרובות של התובעים. שנית, השופט קבע כי המונח "נזקי גוף", כהגדרתו בחוק תאונות דרכים, אינו כולל פגיעות קלות או טריוויאליות. השמטת הוראה הדומה לסעיף 4 לפקודת הנזיקין, המחריגה מעשים טריוויאליים מלהוות עוולה אזרחית, הייתה מכוונת. הגדרת "נזקי גוף" בחוק תאונות דרכים צרה יותר מהגדרת "נזק" בפקודת הנזיקין. לפיכך, אי נוחות קלה או גירוי כתוצאה מתאונה אינם נחשבים לנזקי גוף לפי חוק תאונות דרכים. מאחר שבתיק הרפואי של התובעים לא צוין פגיעה או ליקוי משמעותיים, הם לא היו זכאים לפיצוי. כמו כן, תביעת התובעים נדחתה מחוסר הוכחת נזקי גוף, המהווים יסוד מהותי בתאונת דרכים. השופט פסק הוצאות משפט לנאשם וויתר על שכר טרחה נוסף בהתחשב בהסדר הפרוצדורלי שחסך זמן שיפוטי.