ת"א 45762-01-19

תקציר

התובע, שנהג ברכבו לבדו, טען כי רכבו ניזוק בתאונה שנגרמה על ידי בנו, הנתבע מס' 2, שנהג ברנו של גיסו. על פי גרסת התובע לאירועים, הוא נהג כאשר הולכי רגל פרצו לפתע לכביש ואילצו אותו לסטות כדי להימנע מפגיעה בהם. כתוצאה מכך התנגשה מכוניתו בקיר בצד הדרך. התובע טען כי לרכבו נגרם נזק משמעותי והוא נזקק לתיקונים בעלות של למעלה מ-160,000 ₪, וכן נגרם לו ליקוי מסחרי של 4%. עם זאת, השופט מצא סתירות ואי דיוקים בגרסאות התובע ובנו לאירועים, מה שיצר ספק לגבי מהימנותן. בין היתר, טענת התובע כי הולכי רגל נכנסו לפתע לכביש לא נתמכה בראיות כלשהן, והן התובע והן בנו לא סיפקו הסבר עקבי לתאונה. כמו כן, לא ניתן היה לזהות במדויק את מקום התאונה, והיו סתירות לגבי מועד התאונה והנסיבות בהן הושאלה הרנו. התובע גם לא הביא ראיות לתשלום עבור התיקונים ברכבו, והתברר כי הרכב אינו מבוטח, דבר שהתקבל בהפתעה לאור ערכו הגבוה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתו כי התאונה התרחשה כמתואר, וכי יש יסוד להאמין כי ייתכן שלא התרחשה כלל או כי התרחשה בנסיבות אחרות. משכך, נדחו שתיהן התביעה העיקרית וההודעה לצדדים שלישיים. התובע חויב לשלם לאיילון הוצאות בסך 7,000 ₪, אך לא ניתן צו להוצאות בגין הודעת הצד השלישי.