פש"ר 8946-12-15

תקציר

בית המשפט קבע כי ניתן לבטל הענקת רכוש על ידי חייב למשיב, במקרה זה בתו של החייב, על יסוד סעיף 96 לפקודה. על פי פסק הדין, הנאמן הצליח להוכיח כי המעניק היה חדל פירעון בעת ביצוע העסקה וכי הנכס שהוענק לו לא הועבר לנאמן. זאת ועוד, המשיב לא הצליח להוכיח כי העסקה נופלת תחת החריגים המנויים בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, שעניינו קונים בתום לב או בעלי שעבודים ששילמו תמורה יקרת ערך. בית המשפט קבע כי המשיבה לא פעלה בתום לב, שכן לא הביאה ראיות משכנעות לתשלום תמורת המכירה. הקשר המשפחתי והעסקי בין המשיב לבין המעניק העלה חשד כי ידעה על קשייו הכלכליים. בנוסף, שתיקתה של המשיבה בנוגע להעברת כספים לחייבת, לצד חוסר עקביות בראיות שהובאו בה, החלישו עוד יותר את טענתה. באשר לדמי ההבראה, פסק בית המשפט לטובת הנאמן, וקבע כי שכר טרחה זה נחשב להכנסה ואינו פטור מהנכסים שהוענקו לנאמן. מאחר שהחייב לא קיבל שכר טרחה זה, הורה בית המשפט למשיב לשלם 17,766 ₪ בגין דמי ההבראה שלא שולמו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהמועד הנוכחי ועד למועד התשלום בפועל. למשיב ניתנו 30 יום לציית והוא אחראי גם לכיסוי הוצאות הנאמן ובא כוח הנאמן, בסך 5,000 ₪ כל אחד. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את מכלול הראיות והטיעונים שהוגשו, מה שהוביל את בית המשפט להורות על התשלומים המפורטים בפסק הדין.